תיאור:
בית הבובות מורכב משתי קומות ועליית גג. המרפסת, החלונות, הדלת והמדרגות אינם קבועים וניתנים להזזה ע”פ רצונו של הילד. כמו כן, עליית הגג יכולה לשמש כחדר נוסף לפי רצון הילדים.
בית הבובות הקלאסי הוא לא רק משחק מהנה שתורם להתפתחות הילד, אלא גם פריט עיצובי בחדר הילדים, המקנה תחושה של רוגע ושלווה.
כיצד לשחק:
בתי בובות הם חלומם של ילדים (והוריהם), הם מאפשרים אין סוף משחקי דמיון סביב בית, משפחה, אחים, יחסים ומה לא…
בית הבובות הוא אידיאלי לעודד ילדים למשחק תפקידים וללמידה על תרבויות וסביבות שונות.
יתרונות התפתחותיים נוספים:
*פיתוח היצירתיות והדמיון – הילדים מגלים דרכים חדשות לשחק בין אם זה לבד או עם אחרים. יכולתם לחשוב, לתכנן ולארגן מתפתחת גם היא.
*פיתוח השפה וכשורי התקשורת – האינטראקציה בין הילד להורה או בין הילדים עצמם בזמן המשחק בבית הבובות עוזרת לפיתוח השפה והתקשורת.
*התנסות חברתית – המשחק בקבוצה, עם חברים או עם המשפחה, תורם להתנסות החברתית של הילד. הוא רוכש מיומנויות חברתיות ולומד על קשרים וערכים חברתיים.
בית הבובות מתאים גם לגני ילדים וכן לפסיכולוגים, מרפאים בעיסוק, קלינאי תקשורת ועוד.
הבית מגיע ללא רהיטים וללא בובות, ניתן לרכוש אותם בנפרד.
בובת מונצ’יצ’י בן עם סינר אדום
קופי מונצ’יצ’י החמודים מעלים על סדר היום את היחסים האישיים בין אדם לחברו ואת ערכי שיתוף הפעולה.
בובות מונצ’יצ’י הרכות מיוצרות באיכות מוקפדת מאוד, גובהן 20 ס”מ והן מאוד נעימות למגע.
המונצ’יצ’י האותנטי מאז 1974 מתאגיד Sekiguchi יפן
מתוך הטלויזיה: על בסיס הבובות צולמה סדרת טלוויזיה חינוכית המשודרת במדינות רבות בעולם. (בישראל משודר בערוץ Jimjam)
הסדרה מספרת את סיפורם של שבט הקופיפים המיוחד הלומד לפתור בעיות בשיתוף פעולה.
ההתרחשויות קורות ב”יער החלומות”.
היסטוריה: קופיף יפני דמוי אדם נאהב על ידי ילדים כצעצוע מקסים אך גם זוכה להוקרה על ידי הורים כאוצר ילדות או אספנות פופ, מונצ’יצ’י מצא חן בעיני דור מעריצים מאז הקמתם בשנת 1974 בטוקיו. בשנה שלאחר מכן החל הייצוא ומונצ’יצ’י הפך לפופולארי ברחבי העולם. יותר מ 40 שנה עברו מאז יציאתו לאור. למעלה מ- 50 מיליון יח’ של צעצועים מקוריים של מונצ’יצ’י נמכרו.
מאז 1974 מוכר כיום ב-38 מדינות בכל רחבי העולם.
מגיע במגוון רחב של דגמים לאיסוף.
גוף הבובה מבד רך בזמן שהראש / ידיים / רגליים עשויות ויניל. הבובה בעלת יכולת לשים את האגודל שלו בפיו באופן הכי מתוק.
סקיגוצ’י טוען כי הם יצרו את הדמויות הללו בכדי לעורר כבוד ואהבה בילדים ומבוגרים צעירים (יפניים), שמם נגזר מהמילים “יום שני” MON שמתורגמת ל”שלי” בצרפתית ו”צ’יצ’י” הדומה מאוד לצליל שמייצר מוצץ של ילד לפי פונטיקה יפנית, גם למילה שהתקבלה יש צליל דומה למילה “קוף” באנגלית.